"הורות מוצלחת היא מפתח מרכזי לבריאות נפשו של הדור הבא" (ג'ון בולבי).

 

כולנו מודעים לחשיבותם הרבה של ההורים בכל הנוגע לתהליכי התפתחות של ילדים בגיל הרך, כמו גם להתמודדות עם קשיים של ילדים קטנים (וגם גדולים).  

הורות מוצלחת, כדברי בולבי, היא לא פחות מאשר המפתח לבריאות נפשו של הדור הבא, ולכן גם לבריאות נפשה של החברה בכללותה. כאנשי מקצוע העובדים עם הורים לילדים קטנים, יש לנו יתרון משמעותי בקידום רווחתם הנפשית של ההורים, ובסיוע להם להיות הורים מיטיבים עבור ילדיהם. עם זאת, לא תמיד אנחנו יודעים מה הם תפקידנו למול ההורים – האם אנחנו עושים "הדרכת הורים", "עבודה טיפולית עם הורים", ואולי "טיפול בהורות"? ומה בין "טיפול בהורות" לבין טיפול באדם המבוגר – היכן עובר הגבול? האם הפגישות הטיפוליות עם ההורים אמורות להתבצע בנוסף לטיפול בילד, או כתחליף לטיפול הישיר בילד? ומה בדיוק אמור להתרחש באותן פגישות טיפוליות? מהי הגישה התיאורטית שמנחה את עבודתנו עם ההורים?

בהרצאה זו דר׳ כוכבי תקדם את הטענה לפיה "אינטואיציות טיפוליות אינן מספיקות...", ובמילים אחרות: על מנת שעבודה טיפולית עם הורים תהיה יעילה יותר, מוטב שהיא תישען על בסיס תיאורטי מוצק. לשם כך, נצלול לתוך שלוש מערכות מושגים תיאורטיות: תיאוריית ההתקשרות, כפי שנוסחה לראשונה על ידי בולבי; תיאוריית ההעברות הבין-דוריות (פרייברג), ותיאוריית המנטליזציה (פונגי). 

התבוננות בתיאוריות השונות תסייע לנו לחשוף את מערכת הקשרים המורכבת, המסועפת והעדינה המתקיימת ביניהן. נראה כיצד כל אחת מהתיאוריות נתמכת על ידי השתיים האחרות, ושלושתן יחד יוצרות מארג מרתק של תובנות לגבי ההורות. תובנות אלה יסייעו לנו לגבש כמה עקרונות מרכזיים הנוגעים למטרותינו בעבודה הטיפולית עם הורים לילדים בגיל הרך (הרלוונטיות גם להורים לילדים גדולים יותר). הבנות תיאורטיות אלה יהפכו את העבודה הטיפולית שאנחנו עושים עם ההורים לממוקדת ויעילה יותר.